איך המבנה הספרותי של האגדות וחשיבותן בילדות

כשאנחנו באים לעולם אין לנו מושג איזה סוג של התנהגות עלינו להיות, מה נחשב לטוב או רע בסטנדרטים של החברה. אנחנו חימר לעיצוב.

להתחיל לגבש את מצפונם של ילדים ולזכור שמוחם מתפתח והכל יש לנהל ידע על ידי עשייה השימוש בכלים שמקלים עליהם להטמיע את המידע, הומצאה טכניקה שבאמצעות איורים מונפשים וסיפורים פשוטים מסופרים סיפורים על מנת שהילד ירגיש מזוהה עם העלילות, והמוסר שהוא משאיר לשמש השתקפות ותמיכה להנחיית התנהגותם בצורה הטובה ביותר ולטובת החברה.

טכניקה זו נקראה אגדות. הרעיון יורחב בהמשך.

מה הם אגדות?

אגדות הן סיפורים, הידועים גם בשם סיפורים קצרים, בדרך כלל בכיכובם של בעלי חיים הנוקטים עמדות אנושיות ועושים שימוש בשפה בפסוק או בפרוזה, הם מבקשים באמצעות הסיפורים המתארים את ההתנהגויות והעמדות הרעות של אנשים, להעביר מסר או מוסר.

מקור האגדות

מקור האגדות לפני למעלה מאלפיים שנה במסופוטמיה, מדינה שבה נמצאו האיורים הראשונים של בעלי חיים שסיפרו סיפורים מפוסלים על גבי לוחות חרס. משמש בספריות של אותה תקופה.

מאוחר יותר ביוון במאה השביעית לפני הספירה שחרר המחבר הסיוס את האגדה הכתובה הראשונה, שנקראה הזמיר ואז במאה ה -XNUMX ניקוסטרטו כתב אוסף של אגדות למטרות חינוך.

כעבור שנים רומא הייתה גם חלק מתנועה זו, כאשר הסופר הוראסיו כתב כמה עותקים ו פדרוס יישם את השפה בפסוקים הופכת אותו לז'אנר פיוטי.

בימי הביניים אגדות הפכו לקומדיות של בעלי חיים, וכאן כתבה המשוררת מריה דה פרנסיה 63 עותקים. אז בתקופת הרנסנס, הומניסטים כמו לאונרדו דה וינצ'י חיברו ספרים מסוגים כאלה.

במאה ה -XNUMX טיפחו אגדות בשאר העולם, והפכו מאוחר יותר למהפכה ספרותית גדולה במאה ה -XNUMX.

רכב

אגדות הן ז'אנרים ספרותיים המורכבים מ:

• דמויות: בעיקר בעלי חיים או חפצים דוממים, הנפרשים במהלך העלילה במצבים מסובכים.
• מִבְנֶה: בדרך כלל הם מתחילים בסיכום קצר של המקום והבימוי, בשפה פרוזה ו / או פסוקה, ומגיעים לשיאם בהוראה או מוסר.

• תוכן: בדרך כלל נושאי ההתנהגות האנושית מכוסים, שם בולטים עוולות, קנאה, יהירות. כעס, חוסר יושר, חמדנות ותאוות בצע.

• נרטיב: בדרך כלל האגדה קשורה על ידי מספר המספר את הסיפור בגוף שלישי.

יתרונות אגדות

• חשיבות המגדר נעוצה בקידום התנהגות ויחס טוב בקרב ילדים וצעירים. הם כלים שימושיים המשמשים ללמדם ולהניע אותם, ניתן להשיג את הדברים הבאים ליישומו הן בבית והן במוסד החינוכי:
• המוסר שהסיפורים הקצרים האלה עוזבים מלמדים ילדים ומתבגרים להתנהג כראוי, תוך התחשבות תמיד בערכים של אהבה, חברות, כנות, ציות, כבוד, הבנה ואחרים.
• הם מגרים את דמיון ויכולת הנמקה של הילד והנוער.
• עם האגדות הם לומדים לכבד ולהעריך בעלי חיים, ובכך מונע טיפול לא טוב בהם.
• עם פעילויות הפנאי שפותחו עם השימוש בקריאות, הילד לומד להתייחס ולשתף עם אחריםוכן לפתח ולהביע את עצמם באמצעות רישום ושירה.
• הם מקדמים עניין בקריאה.
• כמה דוגמאות
• כאן אנו מראים לכם כמה דגמים של אגדות שישמשו כ כלי הוראה לילדים ומתבגרים או שהם פשוט יעניקו לכם חווית נסיעה בזמן כך שתזכרו באותם רגעים שנהניתם מהסיפורים האלה:

הצב והארנבת:

פעם הייתה ארנבת גאה ושוואית מאוד, שהמשיכה להפיץ שהיא המהירה ביותר וצחקה מאטיות הצב.

- היי, צב, אל תרוץ כל כך הרבה שלעולם לא תגיע ליעד שלך! אמר הארנבת צוחקת על הצב.

יום אחד עלה בדעתו של הצב לבצע הימור חריג על הארנבת:

אני בטוח שאצליח לנצח אותך במירוץ.

- לי? שאל הארנבת בתדהמה.

- כן, כן, אליך, אמר הצב. בואו נעמיד את ההימור ונראה מי ינצח במירוץ.

הארנבת, מתנשאת מאוד, קיבלה את ההימור.

אז כל החיות התאספו כדי לחזות בגזע. הינשוף הצביע על נקודות ההתחלה וההגעה, ובלי להתעדכן החל המירוץ בין חוסר אמונם של המשתתפים.

ארנבת ערמומית ובטוחה מאוד בעצמה, הניחה לצב לתמרן אותה והמשיכה ללעוג לה. ואז הוא החל לרוץ במהירות ועקף את הצב שהלך לאט אבל לא נעצר. הוא עצר רק באמצע הדרך לפני אחו ירוק ושופע, שם התמקם לנוח לפני שסיים את המירוץ. שם היא נרדמה, בעוד הצב ממשיך ללכת, צעד אחר צעד, לאט, אבל בלי לעצור.

כשהארז התעורר, הוא ראה בפחד שהצב נמצא במרחק קצר מהמטרה. בהתחלה הוא ברח בכל הכוח, אבל זה היה מאוחר מדי: הצב הגיע למטרה וניצח במירוץ!

באותו יום הארנבת למדה, בעיצומה של השפלה גדולה, שלעולם אסור לך ללעוג לאחרים. למדת גם שביטחון יתר מהווה מכשול להשגת המטרות שלנו. ושאף אחד, בהחלט אף אחד, לא טוב יותר מאף אחד.

האגדה הזו משאירה אותנו כמו מוסר השכל, שלמרות הנסיבות והמצוקות שמתעוררים, אנשים צריכים להישאר תמיד אופטימיים ומתמידים, מכיוון שבחיים האלה הכל אפשרי. זה מלמד אותנו את ערך המאמץ ושאנחנו לעולם לא צריכים ללעוג לאחרים על מגבלותיהם או המניעות שלהם.

החסידות והאריה:

אריה עז ושחצן זלל, בהזדמנות אחת, טרף טעים שרק צד. הוא היה כל כך רעב שהוא מכניס בשוגג יותר מדי בשר לפיו ונחנק מעצם. הוא התחיל לקפוץ, להסתובב, להשתעל ... זה היה בלתי אפשרי, העצם הייתה תקועה בגרונו והוא לא הצליח להסיר אותה בשום צורה. הוא אפילו ניסה להכניס את כפו לפיו, אך הצליח רק לגרד את ציפורניו ולהרגיז את חיך.

חסידה התבוננה בו מראש עץ. כשראה שהאריה נואש, התעניין בו.

מה הבעיה, אריה? אתה לא עושה דבר מלבד להתלונן!

- קשה לי. יש לי עצם תקועה בגרון ואני בקושי יכול לנשום. אני לא יודע איך להוציא אותה!

- יכולתי להיפטר מהעצם הזו שגורמת לך כל כך הרבה ייסורים כי יש לי מקור ארוך מאוד, אבל יש בעיה והיא ... אני מפחד שתאכל אותי!

האריה, בתקווה, החל להתחנן בחסידה. הוא אפילו ירד על ברכיו, משהו יוצא דופן עבור מלך הג'ונגל הגאה!

- בבקשה תעזור לי! אני מבטיח לא לפגוע בך! אני חיית בר ופוחדת מכל, אבל אני תמיד שומרת את מה שאני אומר. דבר המלך!

החסידה לא הצליחה להסתיר את עצבנותה. האם יהיה זה בטוח לסמוך על האריה ...? זה בכלל לא היה ברור והיא התחשבה להחליט מה לעשות. החתול, בינתיים, נאנח ובכה כמו תינוק. החסידה, שהיה לה לב טוב, התרצה לבסוף.

- זה בסדר! אני אבטח בך. שכב על הגב ופתח את פי רחב ככל שתוכל.

האריה נשכב והביט בשמים והחסידות הניחה מקל המחזיק את לסתותיו הענקיות כך שלא יוכל לסגור אותן.

ועכשיו, אל תזוז. פעולה זו היא עדינה מאוד, ואם היא לא עוברת טוב, התרופה עלולה להיות גרועה יותר מהמחלה.

בציות לפקודה, האריה עמד דומם מאוד והציפור הניחה את מקורו הארוך והדק במורד גרונו. לקח לו זמן, אך למרבה המזל הוא הצליח לאתר את העצם וחילץ אותה במיומנות רבה. לאחר מכן, הוא משך את המקל שפתח את פיו ובמהירות מלאה, למקרה שהוא טס משם כדי למצוא מקלט בקן שלו.

לאחר מספר ימים חזרה החסידה לתחום האריה ומצאה אותו מרוכז מאוד בזלילת נתח בשר גדול נוסף. הוא התיישב בזהירות על ענף גבוה ומשך את תשומת לבו של האריה.

- שלום חבר ... איך אתה מרגיש?

- כפי שאתה יכול לראות, אני מתאושש לחלוטין.

- אני אגיד לך משהו ... יום אחד אפילו לא הודעת לי על החסד שעשיתי לך. זה לא לחינם, אבל אני חושב שבנוסף להכרה שלך, מגיע לי פרס. אתה לא חושב?

- פרס? אתה צריך להיות מאושר כי חסכתי על חייך! זה פרס טוב בשבילך!

האריה, לאחר ששחרר את המילים הללו בנימה לא מנומסת למדי, המשיך בעסקיו, והתעלם מהחסידות האצילית שהצילה את חייו. הציפור, כמובן, כעסה מאוד על הבוז שבו שילם האריה על עזרתו הבלתי אנוכית.

- הו כן? אז אתה חושב? אתה אסיר תודה והזמן יוכיח אותי נכון. אולי יום אחד, מי יודע מתי, יקרה לך שוב אותו דבר ואני מבטיח לך שלא אבוא לעזור לך. אז תעריכי את כל מה שעשיתי למענך. זכור את מה שאני אומר לך, אריה אסיר תודה! ומבלי לומר דבר אחר, החסידה נעלמה לנצח, והשאירה אחריה את האריה, שאפילו לא הביט בה, מעוניין רק לספק את תיאבונו.

מוסרי: תמיד עלינו להיות אסירי תודה לאלה שנותנים לנו את תמיכתם בנסיבות קשות. אחרת זה יכול להיות גורם לעבירה ואיבה.

החמור נושא מלח והחמור נושא ספוגים:

שני חמורים ירדו בשביל. האחד נשא מלח והשני ספוגים. הראשון נעצר כל כמה זמן, כבד משקל, ונאלץ לשאת את הלעג של השני שהיה קל יותר.

הם הגיעו לנהר שהיה עליהם לעבור, והחמור עמוס המלח נכנס למים. בתחילה הוא שקע מתחת למשקל, אך המים המיסו את המלח, וכעת הם קלים בהרבה הם הצליחו להגיע לחוף השני. החמור השני, כשראה כי בן זוגו חצה, נכנס למים בלי לחשוב. כשהוא נושא ספוגים הם קלטו את המים והגדילו את משקלם והטביעו את החיה והיא טבעה.

מוסרי: לעולם אל תטעו לרושם הראשוני, זו התוצאה הסופית שחשובה.

האריה והיתוש:

פעם היה אריה, הוא היה שקט מאוד בג'ונגל, כאשר יתוש גדול מאוד החליט להטריד אותו. " אל תחשוב שבגלל שאתה גדול ממני אני מפחד ממך!«אמר היתוש המאתגר את האריה, הידוע כמלך הג'ונגל. לאחר מילים אלו, היתוש לא קצר ולא עצלן, החל לזמזם את ראש האריה שעף מצד לצד, ואילו האריה חיפש את היתוש כמו משוגע.

האריה שאג בזעם על תעוזתו של היתוש ולמרות ניסיונותיו להרוג אותו, היתוש נשך אותו בחלקים שונים של הגוף, עד שהאריה העייף מדי קרס על הקרקע. היתוש, שהרגיש מנצח, חזר לשביל ממנו הוא בא. תוך זמן קצר היתוש מעד על רשת עכביש והובס גם הוא.

מוסרית: אף פעם אין סכנות קטנות, ואף מעידות לא משמעותיות.