איך לבצע את הדו-קרב באופן משביע רצון?

"במוקדם או במאוחר, אלה שנמנעים מכל צער מודע קורסים, בדרך כלל בצורה של דיכאון." (ג'יי בולבי)

כשחיים, זה בלתי נמנע לחוות הפסדים, מכיוון ששום דבר אינו קבוע, צער הוא התהליך שמתפתח כשחיים הפסד, (מוות של אדם אהוב, פירוק מערכות יחסים, שינוי מדינה וכו ') המטרה היא להשיג הסתגלות רגשית ופסיכולוגית לחיות עם האובדן האמור, האטימולוגיה שלה היא: כאבי קרב ודולוס.

צער מוצלח הוא כאשר מושגת הסתגלות מספקת לאובדן, לעומת זאת, צער פתולוגי הוא כאשר תהליך זה אינו נפתר בצורה מספקת. רוב האנשים הללו זקוקים לעזרה מקצועית, מכיוון שתהליך צער מטופל בצורה קשה עלול לגרום לבעיות כמו דיכאון.

מחברים רבים מסכימים שכאשר הם חווים את מותו של אדם אהוב, משך תהליך האבל נמשך בדרך כלל בין שנה ל -1 שנים וכי באופן כללי, השנה הראשונה היא הקשה ביותר.

ידוע שתהליך אבלים מוצלח הושלם בכך שה- אפשרות לזכור אדם שמת מבלי לחוות כאב, למרות תחושת עצב מסוים, בנוסף ליכולת להסתגל לחיים ללא אותו אדם.

הפסיכיאטרית אליזבת קובלר רוס, בספרה על צער וצער, מתארת ​​את 5 שלבי האבל:

1) הכחשה: זהו מנגנון הגנה המורכב ממחסום שאנו משתמשים בו על ידי היכולת להטמיע מידע בעל השפעה גבוהה, עוזר לנו לרפד ולהפחית את הסבל שנגרם על ידי חדשות בלתי צפויות. זה קורה באופן זמני, כדרך לדחות ולהתכונן להתמודד עם המציאות.

2) כעס: בשלב זה הכחשה הופכת לכעס, שבדרך כלל עובר אלינו, למשפחתנו, לחברינו הקרובים, או לאדם שמת, זה גם מייצר טינה כלשהי כלפיה, כל זה גורם לתחושת אשמה גדולה שמזניקה יותר כעס כלפי עצמנו.

בשלב זה ישנן שאלות רבות ונזיפות כמו: מדוע בעיני? העולם מאוד לא הוגן!

חשוב לתת לאדם שמעבד את הצער לחיות את הרגשות הללו ולהביע את כעסו, מבלי לקחת אותו באופן אישי, מכיוון שעלינו להבין כי זהו חלק הכרחי בתהליך האבל.

3) הסכם או משא ומתן: שלב זה בדרך כלל קצר מאוד. בה, האדם הסובל מנסה להגיע להסכמים עם כוח עליון כלשהו (שיכול להיות אלוהים) לבקש שהמנוח יחזור, בתמורה לכל הקרבה, הוא גם מבקש להגיע להסכמות כדי להקל על ההתגברות על האובדן. שלב זה מאופיין בפנטזיה על חזרה לעבר, כאשר האדם היה עדיין בחיים, יש גם מחשבה רבה על מה היה קורה אם האדם לא היה מת או כיצד ניתן היה למנוע את האובדן..

4) דיכאון: שלב זה מאופיין בעצב רב, נוסטלגיה ומלנכוליה, האדם כבר לא יכול להמשיך להחזיק בהכחשה, הוא מבין שהמוות הוא אירוע אמיתי. כאן המשך הפעילות היומיומית בחיים קשה מאוד, לפעמים הם מפסיקים לאכול, מופיעים בעיות שינה, חוסר אנרגיה וכו '. האדם מתחיל להתכונן לקבל את מציאות האובדן.

עלינו לתת לאדם לעבור את השלב הזה, להביע את מה שהוא מרגיש, בלי לנסות לעודד אותו, כי זה נורמלי שהוא יהיה עצוב, ולומר לו שהוא לא עצוב זה לא יכול להועיל.

5) קבלה: לאחר שעבר את השלבים האמורים, ההנחה היא שהאובדן לא יחזור וכי מאותו הרגע נצטרך להמשיך לחיות בלעדיו. מקובל כי מוות הוא חלק בלתי נמנע מהחיים ושזו לא אשמתו של איש. בשלב זה, למרות שיש עייפות רגשית כלשהי, בדרך כלל ניתן לקוות שהדברים יהיו בסדר וכי אנו יכולים להמשיך לחיות במציאות החדשה ההיא ללא האדם שנפטר. אנשים מתחילים להתמקד יותר בעתיד במקום להמשיך לרדוף אחרי העבר וכאן סוף סוף ניתן לחוות שלווה ושלווה.

ג'יי וויליאם וורדן בספרו "טיפול בצער" מדבר על ארבעה תהליכים או משימות שיש לעבור בתהליך האבל:

1.- קבל את מציאות האובדן: למרות שקשה ללמוד להטמיע מציאות חדשה, עלינו להתמודד עם העובדה שלא נוכל שוב ליצור קשר עם הנפטרהכחשה יכולה להתערב במשימה זו, כך שבמקום לנסות להכחיש את האובדן, יש להניח. ראשית האובדן נטמע קוגניטיבית ואז רגשית, למשימה זו מומלץ לזכור ולדבר על האדם שנפטר.

2.- עבדו על הרגשות וכאב האובדן: בשלב זה חשוב לקבל את הרגשות שנוצרים מהאובדן, במקום לנסות להימנע מהם, כי הכחשה מהם תייצר יותר כאב. יש לעבוד על ביטויים ולבטא אותם, לחוש ולהניח כאב.

3.- הסתגלות לסביבה בה הנפטר נעדר: שלב זה הוא בעל חשיבות עליונה, זהו שלב של התאמה של העובדה בחיינו, בכך לתפקידים ולמרחבים שהיו לאדם שנפטר בחיינו השלכות על הזהות שלנו, שעלינו לבנות מחדש בהתאם למציאות החדשה שלנו (זה כולל לקיחת פונקציות, אחריות, פעולות ותפקידים חדשים). זהו תהליך מסובך, מכיוון שעלינו להבין כי חיינו ישתנו בהכרח ואפילו חזוננו על העולם יהיה שונה.

4.- העבר את הנפטר רגשית והמשיך לחיות: לא נשכח את האדם שנפטר, וגם לא יהיה קל לחיות בלעדיו, אבל עלינו להכיל את אובדן חיינו, למצוא לו מקום סמלי בו אנו יכולים למקם אותו רגשית כדי להמשיך ולראות משמעות בחיינו, אם כי תהיה משמעות אחרת. האובדן יקבל נקודת מבט חדשה וניתן להשיג טרנספורמציה ברמה האישית.

אנו יודעים שכאשר אנו חווים אובדן לא נחזור להיות אותם אלה, ברור שנשתנה, הדבר החשוב הוא לדעת שנוכל לחיות ללא האדם שנפטר ולהמשיך לחפש דרכים להיות בשלום. ולהיות מאושרים על ידי הערכת האנשים שעדיין יש לנו. נשארים ובעיקר מעריכים את עצמנו.