שאילתא:
היי, אני בת 28 ואין לי זמן להתרועע כי העבודה שלי מאוד תובענית. ניסיתי דברים כמו להצטרף לחדר כושר או ללכת לארוחת ערב, אבל אני עדיין מרגיש מאוד בודד.
אין בעיה שהיא ביישנית מאוד. אני מחשיב את עצמי כבן אדם שאין לו שום בעיה בכל הנוגע לפתיחת שיחה עם מישהו ואף יצאתי לחופשה לבד מדי פעם.
היו לי כמה מערכות יחסים עם בנים אבל אף אחד מהם לא הגשים אותי עד כדי התחשבות במשהו רציני מתוך מבט לעתיד.
אני מרגיש בודד מאוד. בעבודה מערכות יחסים מאוד שטחיות וכשאני הולך לחדר כושר אני לא יכול לנהל שיחה נעימה עם אף אחד.
העניין הוא שאני מתחיל להרגיש רע. מעולם לא אהבתי את המצב הזה, אך לאחרונה זה משפיע עלי יותר מהרגיל.
הייתי רוצה עצות.
תודה.
תשובה:
הייתי ממליץ לך להמשיך ללכת לחדר הכושר, בעיקר לבריאותך ומשום שמשהו יעסיק את ראשך. עם זאת, לא הייתי מגביל את עצמי רק ללכת לחדר כושר.
יכול להיות שהצטרפות לפעילות ספורטיבית כמו פילאטיס, צעד, מועדון טיולים או משהו דומה, זה עשוי לעזור לך לראות תמיד את אותם אנשים ולבנות בהדרגה קשרים חזקים יותר.
אם הזמן שלך מאפשר זאת, תוכל להירשם גם לשיעורי ריקוד. בדוק את הסרטון שפרסמתי לאחרונה בבלוג זה.
תחשוב שהצטרפות לאקדמיה למחול אינה מוגבלת אך ורק להוראה וזהו. לא. הם נפגשים גם לצאת לשם לרקוד. זו אחת הפעילויות החברתיות ביותר שקיימות.
יהיה טוב גם לך להרהר בבדידות. תסתכל על הסרטון הזה
זו קלישאה לומר שאתה צריך להיות בעל מחשבה חיובית יותר, אך המציאות היא שזו אחת הדרכים להילחם נגד עצב. התבונן במה שכבר יש לנו ועל כך עלינו להיות אסירי תודה.
זה לא אומר שאתה לא צריך להילחם נגד התחושה שיש לך. מה שאתה צריך לעשות הוא לא לתת לזה להשפיע עליך כל כך לרעה.
אני רק מבקש ממך להיות סבלני. בסופו של דבר, אם תמשיך בהרגלי החיים הטובים האלה, בסופו של דבר תמצא אדם שמממש אותך באמת. אולי כשאתה הכי פחות מחפש זה כאשר זה מופיע 😉
כדאי לשאול את עצמך גם דבר אחד. אם מה שסיפרת לנו משפיע עליך לרעה עד כדי כך שהוא מפריע לפעילות היומיומית שלך, שקול לפנות לרופא המשפחה ולספר לו על הבעיה שלך.
אתה צריך גם לחשוב שמה שקורה לך הוא משהו נפוץ ככל שעוברות השנים. חברויות "מורחבות" מסיבות משפחתיות או מסיבות מקצועיות. מה שאתה לא צריך להפסיד זה התקווה למצוא חברים חדשים. עכשיו זה עולה יותר מאשר כשהיינו בני 14. עם זאת, בעקבות ההמלצות שאני כותב כאן, החברים החדשים האלה יגיעו בסופו של דבר.
אל תיסחף מפסימיות. תנו לזמן לעשות את עבודתו. בסוף תפגוש מישהו שבאמת מגשים אותך.
אני מאוד מסכים עם מאמר זה, אני גם חושב שעלינו להתייחס לבדידות כאל משהו זמני ומרחב בו אנו יכולים לשקף, עד שנתחיל להכיר אנשים חדשים בחיינו.