הצלם ג'ון וויליאם קידי מנסה לתפוס בצילומיו הפרעות כמו חרדה ונוירוזה. עבודתם משקפת התנהגויות הנחשבות "חריגות".
התוצאה הסופית מאוד מעניינת זהו חלון דרכו אנו מסתכלים על חייהם של אנשים הסובלים ממחלות נפש.
התצלום הבא מראה לנו את ידיו של אדם אנונימי שתופס אחד מאותם מכשירים שיש להם חוט דנטלי לניקוי שאריות מזון בין השיניים. בתוך הכיור נמצאים עשרות כלים מדממים אלה ויש לו יותר מתריסר מוכן לשימוש. בְּבִירוּר, קידי הוא שיקוף התנהגות כפייתית של אדם שמרגיש שהוא נאלץ לנקות את השיניים ללא הרף.
למרבה הצער לא מצאתי שום דף המדבר על משמעותו של כל תמונה מסוימת. אז יש כמה תמונות שאני לא יודע איזה סוג של הפרעה הם משקפים, כגון:
התצלום הבא מראה ערימה של חבילות שנערמו לפני דלת, מה שמרמז שזה הבית של אדם אגורופובי ביותר שמתקשה אפילו לפתוח את הדלת.
תצלום נוסף המשקף א הפרעה טורדנית כפייתית:
מפחד מהחושך?
להיות טוב יותר, להיות טוב יותר, להיות טוב יותר ... האובססיה לשלמות אופייני מאוד להפרעה טורדנית כפייתית.
אין לי מושג:
הפרעה טורדנית כפייתית:
ספקות: הפרעה טורדנית כפייתית? הוא סוגר חורים "אפשריים" כך שהיד לא תהיה "מזוהמת":
זה עם הגדר נראה לי שרוצה לשקף קלסטרופוביה, או להרגיש מוגבל. מצד שני, זה יכול להיות גם מישהו שנאחז בעבר, מכיוון שמסביב תוכלו לראות מבנים מודרניים ובביתכם עדיין יש פטיו עפר ואוויר "כפרי". בגלל הרישומים על הקירות, הם עשויים להיות אובססיביות, כמו פעילות גופנית או מדיטציה (הצמחים ברקע זוכרים מרחב זן).
זה עם המפתחות הרבים הזכיר לי פרנויה, את הרושם שהאדם נועל את כל הדלתות בתוך הבית כדי להרגיש בטוח.
האחרון יכול להיות גם פוביה מהוצאת כסף, נראה כי הכפפה ההיא כבר לא מועילה וממשיכה לשמור עליה.
הם הרושמים שהתמונות האלה עוברות לי.