הסיפור הקצר הזה, שמסתיר השתקפות על חברות אמיתית וכנה ואת ההקרבה שאנחנו מוכנים להקריב למענה, אני צריך להודות לריקרדו, אדם שמצאתי הבלוג לאחרונה והחליט שהסיפור הזה מתאים באופן מושלם לתוכנו. הוא לא טעה. תודה ריקרדו ששלח לי את זה:
בעיצומו של קרב, הופתעה פלוגה מהאויב שגדל בהרבה ובאמצעים צבאיים.
פיקוד הפלוגה נשלח נסיגה לכיוון נקודת המפגש, המסומנת כמה קילומטרים משם. לאט לאט החיילים הגיעו וספרו את הגיהינום שהם חיו ואת כמות הנפגעים שהתרחשה.
חייל שזה עתה הגיע החל לשאול אם חבר חייל אחר שלו חזר. איש לא יכול היה לתת לו תשובה עד שעמית אחר יציין את האזור בו ראה אותו לאחרונה. החייל ביקש מהקצין אישור ללכת לחפש את חברו, אך הקצין סירב לאישור וטען כי, ככל הנראה, באותו זמן הוא כבר היה מת.
החייל לא ציית והלך לחפש אותו.
כמה שעות אחר כך החייל הגיע, פצוע קשה, כאשר בן זוגו כבר מת בזרועותיו. הקצין, שראה אותם נכנסים, אמר:
«אתה רואה איך לא היה שווה לך ללכת? עכשיו, במקום אדם אחד, איבדתי שניים.
החייל השיב:
כן, זה היה שווה את זה. כשהגעתי הוא עדיין חי והוא אמר, "ידעתי שתבוא בשבילי."
מממ זה המשמעות האמיתית של חברות