התמקדות היא תהליך פסיכותרפי שפיתח יוג'ין גנדלין בשנת 1953. לאחר 15 שנות מחקר באוניברסיטת שיקגו, גנדלין הגיע למסקנה שמה שקובע אם פסיכותרפיה מצליחה או לא תלוי, יותר מאשר במטפל, באופן ההתנהגות של המטופל. מה שאתה עושה באופן פנימי במהלך הפגישה. גנדלין מצא כי, ללא יוצא מן הכלל, מטופלים מצליחים מיקדו את תשומת ליבם באופן אינטואיטיבי בתוכם, בתחושה מאוד עדינה ומפוזרת הנקראת הרגשה הרגשה ("חוש חוש" באנגלית). זה הרגשה הרגשה הוא מכיל מידע שכאשר ניתן לו תשומת לב, הוא יכול להוביל אותנו לפיתרון הבעיה שאנחנו מתמודדים איתה. לכן, התמקדות זו מיומנות שאפשר ללמוד וזה משחזר התנהגות שנצפתה בחולים מצליחים.
התמקדות מורכבת ממיקוד תשומת הלב בצורה פתוחה ולא שיפוטית בידע פנימי שחווים באופן ישיר אך הוא בקדם-מילולי. כלומר, הגוף יכול להכיל מידע רב ערך, גם אם הוא עדיין לא נוסח במילים או הובא לתודעה. התמקדות משמשת כדי לשפוך אור על מה שמרגישים או רוצים, וכרוך בדיאלוג עם התחושה המורגשת הזו. אנשים רבים כל כך מפחדים מלהיות בגופם שהם מעדיפים להסתתר בראשם שם הכל ידוע ושום דבר לא יפתיע אותם. עם זאת, על ידי כך אנו לא רק נקלעים למערבולת של מחשבות רקורסיביות ואף אובססיביות שבדרך כלל אינן מביאות אותנו לשום מקום, אלא גם מאבדות מידע רב. הגוף אינו מכשיר או מכונה פיזיולוגית בלבד. את החלק הזה המדע מצליח לתפוס או למדוד בצורה הטובה ביותר, אבל הגוף הוא הרבה יותר מזה: זו חוכמה.
מהם היתרונות של התמקדות?
התמקדות עוזרת לנו להרהר בנרטיבים אחרים או בחלופות למצב, לראות את הדברים בצורה ברורה יותר, לקבל החלטות ולעורר שינוי בעצמנו.
בתהליך ההתמקדות נוכל להמיר את הרגשה הרגשה למשהו מוחשי יותר וקל יותר לעבוד איתו. י כדי שתחושה מורגשת זו תתעצב ותקבל משמעות, על האדם לנסות מילים שונות המתרגמות את התחושה הזו. כשמילים מילים באותן מילים, חשוב לשים לב למה שקורה בפנים כי הרגשה הרגשה לא יאמת מילה או ביטוי (זה יכול להיות גם תמונה) שלא מתארים אותם כראוי. זה בדרך כלל לוקח זמן וחיוני להיות מסוגל לסבול אי וודאות. אבל ברגע שאנחנו מצליחים לזהות את זה הרגשה הרגשה ושמו, אנו שמים לב שהסתימה נעלמת ואנחנו יכולים סוף סוף להמשיך הלאה.
פותחו כמה עיבודים לתהליך ההתמקדות שהוצע במקור על ידי ג'נדלין. אחד הפופולריים ביותר הוא של אן וייזר קורנל. לדברי וייזר, שלושת ההיבטים המפרידים בין התמקדות לשיטות אחרות של מודעות פנימית וצמיחה אישית הם הבאים:
-
התחושה המורגשת:
התמקדות מרמזת על כניסה לגוף ומציאת שם אותה תחושה מיוחדת שנקראת הרגשה הרגשה, המכיל משמעות. כנראה חווית את זה לעיתים קרובות מבלי לתת לזה חשיבות רבה מדי. וזה שבאופן כללי אנו נוטים לשים לב יותר לרגשות. הבעיה ברגשות היא שלפעמים הם יוצרים ענן ומונעים מאיתנו לראות בבירור. פחד הוא עדיין פחד, אין שום דבר אחר. אנו חשים פחד ו"יודעים "שזה מסיבה זו או אחרת, אך הם נרטיבים שאנחנו כבר מכירים ואנחנו חוזרים על עצמם ללא לאות. במקום זאת, קשה יותר להגיע לגוף. אבל אם אנחנו פועלים ברמה של הרגשה הרגשהאנו יכולים להרגיש שהפחד הזה, זה שאנחנו חווים כרגע, שונה מהפחד שחשנו אתמול למשל. אולי הפחד של אתמול היה דומה יותר לסלע קר בבטן, והפחד של היום הוא יותר משיכה או משיכה. אם נשארנו עם תחושת הפחד הזו כאן ועכשיו, אנו עשויים למצוא את הסיבה האמיתית מדוע אנו כל כך מפוחדים. כאשר שמים לב אליו, תחושה זו עוברת לעתים קרובות שינוי וחורגת ממה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים. זה מוביל אותנו למעבר. הצלחנו לגשת לתכנים שנראו בלתי נגישים עד אז. למרות זאת, אני לא רוצה לרמוז שעלינו לבוז לרגשות שלנו, לעין. אנו יכולים להתחיל באופן מושלם בזיהוי רגש ולהתחבר בהדרגה ל הרגשה הרגשה.
-
תשומת לב מופנית אל הפנים ומלווה בקבלה ומחויבות:
ברגע שאתה מודע ל הרגשה הרגשה, השלב הבא הוא להקדיש לו איכות מיוחדת של תשומת לב. אחת הדרכים לעשות זאת היא הזמינו את ההרגשה הזו לשבת איתנו על ספסל (דמיוני) על מנת להכיר אותה טוב יותר. כשאנחנו מקימים את הקשר הזה עם הרגשה הרגשה, חשוב לאמץ גישה של סקרנות כלפיה. בואו ננסה להימנע מהצבת פילטרים באמצעות פרשנויות, רציונליזציות, דעות, השערות או ביקורות. נוהג זה דומה כשאנחנו נכנסים לחדר חשוך. כאשר עינינו מתרגלות לעוצמת האור הנמוכה, אנו מתחילים להבחין בצורה ברורה יותר באובייקטים סביבנו. לרוב האנשים אין סבלנות להישאר בחדר ומעדיפים לצאת ישר. אבל מה שמוביל אותנו לידע עמוק יותר הוא העניין, הרצון, הסקרנות לדעת. מצד שני, כאן לא מדובר בניסיון לשנות דבר, אלא בקבלה, או ליתר דיוק לאפשר את ההרגשה הזו. השינוי קורה מעצמו, מכיוון שעולמנו הפנימי אינו סטטיזה תמיד בתנועה. כשאנחנו שומרים על מיינדפולנס, זה הרגשה הרגשה נפרש, נע ומשתנה בשלב הבא. אנו מעוניינים ב קום זו ההרגשה, לא הוא מדוע.
-
תרגול המאפשר שינוי:
רוב האנשים משוכנעים שכדי שיחול שינוי יש לייצר אותו באופן פעיל, וכי כוח רצון או מאמץ הם המרכיבים הבסיסיים לכך. אך פילוסופיה זו אינה חלה על התמקדות. על פי התמקדות, שינוי מתרחש כחלק טבעי ממהלך הדברים, וכשנראה שמשהו לא משתנה, מה שאתה צריך זה תשומת לב ומודעות מלאה, מלווה בגישה של קבלה של מה שמוצג בפנינו. הגוף יודע מה הוא צריך, בדיוק כמו שזרע צנון יודע שהוא הולך להפוך לצנון. איננו חייבים לייצר שינוי כלשהו, אלא רק לספק את התנאים המאפשרים שינוי זה.
עדיף לתרגל שיטה זו עם מטפל או אדם שהוכשר להתמקדות אך ניתן לעשות זאת גם באמצעות יומן או מחברת למשל.
מאת יסמין מורגה
מקורות:
למד ולמד