מי אני? מי אני רוצה להיות בחיים? מה מנחה אותי? מה הטעם שלי? אלה השאלות האופייניות שכולנו בעולם שאלנו את עצמנו באופן לא מודע להגדיר את זהותנו האישית.
זהות אישית היא התפיסה הסובייקטיבית והאינדיבידואלית שיש לאדם לגבי עצמו; זו תודעת הקיים. הם המידע הזה שגורם להשפעה ונרכש לאורך כל החיים, הם יכולים להגיע לנקודת התעלות כזו שהם מסוגלים לשנות לחלוטין את דפוס ההתנהגות והאישיות.
התפתחותה מתחילה מילדות; כאשר התינוק כבר מודע לנוכחותם של אחרים וגם לשל עצמו בעולם, צעד אחר צעד הוא מתחיל לעבד את התפקיד שהוא מייצג עבור החברה. הזהות האישית שלו הופכת להיות צורך וזכות של האדם.
מהי זהות אישית?
בחלק גדול מהעולם רואים כי ילדים צריכים להתפתח בסביבה חסרת מעשים לא מוסריים, מכיוון שהיא תמנע התפתחות של אזרח המסוגל לפגוע באחרים ובעצמו. מנקודת מבט אינטימית, אנשים הם אחד המרכיבים החשובים ביותר באישיותו של האדם.
ילדות חיונית לגיבוש זהות אישית כך שבתהליך הצמיחה עד לבגרות האדם מסוגל לקבל החלטות נכונות, כלומר התהליך בו נעשית בחירה בין החלופות או האפשרויות לפתור שונות. מצבי חיים בתחומים שונים: משפחתי, אישי, סנטימנטלי, עבודה וכו '.
אינטראקציה חברתית היא א מיומנות אינטגרציה חברתית מאוד משמעותי, שכן, ללא קיום זה, לאדם הפרטי לא יהיה יכולת להזדהות עם סוגי הטעמים וההתנהגויות השונים, שהם פרטים קטנים מבחינה טבעית המגדירים אדם אם הוא מצליח להצטרף לקבוצה. האידיאולוגיות שהוא צופה בילדותם, בהתמזגות עם הסביבה, מתחילות את היווצרות החזון שבעזרתו יוערך העולם.
השתייכות לקהילה והסכמה עם הרעיונות שהיא מטפחת, יכולה ליצור השפעה ניכרת על זהות האדם. שפה, לאום, שבט חברתי, מסורות ואפילו המשפחה משפיעים במיוחד על ההתנהגות, מכיוון שהם סוכנים שמעורבים אותנו לחלוטין ובגלל העברת המידע המתמיד שלהם על האופן שבו שייך להם. מצד שני, השם והגיל הם חלק מהאלמנטים היוצרים את תחושת האינדיבידואליות.
כל אדם הוא אוטונומי יחסית, מכיוון שהתפתחותם תלויה בסביבתם החברתית והתרבותית, ולכן השחרור האישי מושג רק על ידי שינוי קבוצת המוסדות שבני אדם יצרו ויכולים לדכא או להועיל לחופש שלהם. פעילותו של יחיד זה לא תלוי רק בהתנהגויות אינסטינקטיביות, אלא גם ביכולתו להכפיל את המרשם הסמלי של אפשרויות הפעולה, מה שמרמז על פתיחת המחשבה כלפי החדשני וחסר התקדים.
מאפייני הזהות האישית
על פי הספר "פסיכולוגיה חברתית ממרכז אמריקה" מאת מרטין-בארו, לזהות האישית יש ארבעה מאפיינים בסיסיים:
- ניתן לטעון שהוא יציב: "אני עדיין זהה לאתמול, אם כי לטובה זה השתנה מעט."
- הכוונה היא לקבוצה עולמית או חברתית: הפרט תמיד מוכן להשתייך לקבוצות בעלות אופי שונה, לכל אלה יש חוש משונה ומשמעות ייחודית בזכות הסביבה החברתית בה הם מבצעים את פעילותם.
- הזהות האישית מגובשת במערכת היחסים הבין אישית.
- זהות אישית היא תוצר של החברה כמו גם הפעולה הראויה לאדם האנושי.
אלמנטים המשפיעים על בניית הזהות
המשפחה
זה הסוכן העיקרי שכולם חושבים עליו כאשר מזכירים את האלמנטים, זה הכי ישיר, קרוב וברור. הכל מתחיל בבית, אז המשפחה היא המוסד שמבחינה חברתית אחראי עליו להפוך לאדם טוב ובחבר קבוצה חברתית.
בית הספר
זהו מוסד אחר הפתוח יותר מהמשפחתי בו החברה נותנת לו את האחריות להכשרת אנשים בנורמות ומנהגים חברתיים. בכך הפרט נראה יותר פגיע להיות מושפע על ידי אנשים אחרים שכן לכל אדם ולכן לכל משפחה יש שיטת הורות אחרת.
קבוצות של חברים
זהו סוכן שרוב הזמן מתעלמים ממנו, אבל זה באמת משפיע על דרך ההוויה שלנו ולפעול על סוג האדם שאיתו אנו נפגשים, כמו שנאמר: "תגיד לי עם מי אתה מסתובב ואני אגיד לך מי אתה."
החברה
החברה היא אותה קבוצה של אנשים ומוסדות המתקיימים במקביל במיקום גיאוגרפי ספציפי. החתימות שהיא נושאת, הסגנון שהיא רוכשת יתרמו לאדם את המיקום החברתי של האדם ביחס למקצוע שלו.
המתחמים שלהם
ישנם מקרים בהם אדם תמיד ינסה לכסות על הדברים שהם לא אוהבים באדם, ולהפוך את הנקודות השליליות הללו לאובססיה טוטאלית שיש לה תוצאה מזיקה מכיוון שלעתים הם יכולים למקד את תשומת הלב במה שהם מנסים להסתיר, מרגיש מושפע באופן שלילי לחלוטין ולהיות רגישים לחלוטין לכל הערה או ביקורת שהיבט כלשהו בזהותם עשויה לייצר.
תחושת הפרוטוקול והנכונות שיש לאדם
זה קשור לשאלה האם זה בעקבות מה שמצופה ממנה חברתית בהשתתפותה בתחומים שונים בחיי החברה, שבהם היא צריכה להיות חלק בשלב זה או אחר.
תהליך בניית זהות
- הכרה בגופך.
- זיהוי האנשים הקרובים ביותר, אלה הם בעיקר ההורים.
- בהדרגה הוא הופך לקשור לעולם סביבו במוסדות אחרים, זה בדרך כלל בית הספר.
- למדו לענות על צרכיהם באמצעות התנהגויות וטעמים.
- הוא מכיר בכך שהוא זקוק לאחרים שיחיו ויפתחו את רעיון העצמי.
- תמונה "אני" שמשקפת את מי שאני.
אין בדיוק נושא או זהות אישית, בלי אלה שתורמים בצורה נחרצת להתפתחות שלהם.
זו תוצאה של יחסים עם הקהילה, האדם נוקט בדרכי הוויה ודרכי פעולה, מפתח יכולות מסוימות ומדכא אחרים, כל זה יחד יוצר זהות. אנחנו יצורים שיכולים לחדש וליצור, מאותה סיבה, אפשרויות הפעולה הרציונלית, של יחידים ושל המינים, גברו, הודות ליכולות הלמידה הגדולות הללו.
מעשינו מגדירים אותנו גם אנושיים, מה שלעתים מתבטא כאי ודאות או אפילו מזיק. הבחירות נערכות לעיתים קרובות בהקשרים של לחץ. לפיכך, מקובלת המורכבות של פעולות אנושיות או של התופעה המוסרית.
הטיפוסי הבחנה בין אתיקה של הרשעות ואתיקה תוצאתית פינה את מקומה לסוג של תשאול בין השניים, שתמך בהופעת חינוך המבוסס על האוטונומיה המוסרית של האדם ועל פיתוח חושם הביקורתי, המבוסס על היכולת לסקור את הישן. הרשעות, הטמיעו את מה שנצפה ונלמד חדש, בשבירת כל מורשת תרבותית ובחיפוש אחר טיעונים רציונליים חדשים המבוססים על שיח הגיוני.