המוח האנושי, במשך מאות שנים, נתן ליותר מאדם אחד על מה לדבר ולחשוב. אלפי מלומדים לאורך השנים ביקשו לפרום את המסתורין הקיים בין מוחותיהם השונים של בני האדם. מדוע זה עובד ככה, איך יתכן שכולנו שונים כל כך במחשבות שלנו, מדוע יש אנשים שמסוגלים להתנהג באופן שאחרים פשוט מתכחשים לו.
ההבדלים היו נושא לדיון מתמיד במשך שנים; עד כדי כך שכל דור אנליסט חדש יוצר תיאוריות שאולי לא מסכימות עם אחרים, אך כולן בחיפוש אחר הבנה מה קורה במוחנו.
בתוך אנשי המדע הללו אנו יכולים למצוא את זיגמונד פרויד, אביו הידוע של הפסיכואנליזה; אלטון מאיו, מי עבד עם התנהגות עובדים במפעלים ובחברות גם אנגלית וגם אמריקאית; וגם הפסיכולוג לב ויגוצקי, שהיה מבשר הנוירופסיכולוגיה הסובייטית, פסיכולוג רוסי שתרם רבות לחיים המודרניים.
בפוסט זה נלמד קצת יותר על התרומות שהאיש הזה תרם לחינוך ולפסיכולוגיה, ואיך חייו הוקדשו לתת לנו הבנה טובה יותר של מוחנו.
קצת מההיסטוריה של ויגוצקי
האיש הזה נולד ברוסיה בשנת 1896, למשפחה יהודית, והבן השני במשפחה בת שמונה נפשות. בגיל ההתבגרות הוא פיתח טעם ניכר לתיאטרון. בגיל 19 בלבד, כשהיה בשנת 1915, כתב חיבור על מחזהו של שייקספיר: המלט.
בזמן שהיה באוניברסיטה, בין השנים 1913-1917, לא פעם הוא היה מעורב בשינויים בקריירה בשל העובדה כי חומרים שנראו לא סיימו למלא את צמאונו לידע. הוא החל ללמוד רפואה, אך עם חודש בלבד בקורס שינה את דרכו והחל ללמוד משפטים באוניברסיטת מוסקבה; שם, עם שנה אחת בלבד, הוא נשר ללמוד פילוסופיה ומכתבים באוניברסיטה הפופולרית, מכיוון שנושאים אלה ריתקו אותו מאז גיל ההתבגרות.
לאחר שסיים את לימודיו, ולאחר ביטול האפליה נגד יהודים שהתיישבה ברוסיה הודות למהפכת אוקטובר, החליט שהגיע הזמן להעביר את הידע החדש שלו להמונים המשתוקקים ללמוד. בדרך זו, אני מלמד פסיכולוגיה והגיון במכון הפדגוגי הידוע; אסתטיקה ותולדות האמנות בקונסרבטוריון; במקביל ניהל את מדור התיאטרון בעיתון ידוע והקים כתב עת ספרותי.
בשנת 1920 הוא לקה בשחפת, אשר בהתחלה השפיעה עליו עמוקות, לא רק פיזית אלא גם רגשית. הוא הועבר לסנטוריום, מכיוון שמחלה זו נחשבה באותה תקופה לחמורה למדי. לב ויגוצקי חש שחייו יהיו קצרים, אך לבסוף הוא קיבל החלטה: הוא יעצים את רוח העבודה שלו בכדי להפוך את זמנו עלי אדמות.
הוא יצר מעבדה במכון הפדגוגי שבו הוא יכול ללמד ילדים עם לקויות למידה ללמוד בגן. בפעילות זו הוא היה משיג חומר טוב עבורו הספר שלך פסיכולוגיה פדגוגית.
הוא התחתן בשנת 1924 ומאותו האיחוד ייוולדו שתי בנות. כבר עברו ארבע שנים מאז חלה בשחפת, אך עדיין יהיה לו יותר זמן לבצע מחקרים, תיאוריות ועבודה, שלימים יושמדו ובמקרים מסוימים ינותקו עקב התנגדותם מצד הרשויות הקומוניסטיות.
הוא נפטר בשנת 1934 עקב שחפת שפגעה בו במשך 14 שנים. עם זאת, הוא הצליח להכתיב את הפרקים האחרונים של עבודותיו בזמן שהיה במיטה. הוא היה אדם ש הוא תמיד היה פעיל, לא משנה מה המצב. מרבית יצירותיו יתפרסמו בשנותיו המאוחרות ואף לאחר מותו, אך הן יישארו תרומות נהדרות לפסיכולוגיה.
התיאוריות של לב ויגוצקי
לב ויגוצקי פיתח מספר תיאוריות שישרתו את חינוך הילדים עם לקויות למידה וילדים עם יכולות מתקדמות יותר. לתאוריה הסוציו-תרבותית שלו יש יישומים רבים בתחום החינוך והפדגוגיה. בין אלה המפורסמים ביותר הם: התיאוריה החברתית-תרבותית שלו, המטאפורה של פיגומים ולמידה קרובה. כל אלה מהווים חלק מאותו שלם שיש להחיל על החינוך.
תיאוריה חברתית-תרבותית
לתיאוריה החברתית-תרבותית של לב ויגוצקי יש תרומות רבות במה שחינוך ילדינו כיום, מכיוון שלא נעשה בו שימוש ברמה הרוסית בלבד, אלא שהחומר שלאחר מותו הוערך על ידי אומות וממשלות שונות שהחליטו כי עבודתו מרשימה לומר הכי פחות.
המבחנים המבוססים על ה- ZPD, האחראים על הדגמת והדגשת הפוטנציאל של הילד, הם בעלי ערך רב בכל הנוגע למבחני המודיעין הסטנדרטיים המשמשים במדינות רבות בעולם. מבחנים אלו שמים בדרך כלל דגש רב על הידע והלמידה שכבר הושגו מהילד. באופן זה, ילדים רבים נהנים מהתיאוריה שוויגוצקי החל לפני כמעט מאה שנה.
תרומה בסיסית נוספת של יצירה זו היא ההשלכה החברתית שמסמן ויגוצקי בעבודתו, בה הוא אומר שהתפתחות נורמלית של למידת הילד בתרבות אחת אינה זהה או חלה על זו של ילדים בתרבויות או בחברות אחרות. באופן פשוט להסביר, התפתחות של ילד במערכת חינוכית אינה טובה כאשר הוא עובר מנקודה עם תרבות וחברה בולטת לאחרת שיש לה תרבות אחרת. לילד יהיה קשה להסתגל והמורים יצטרכו למצוא דרך לעבוד על זה בצורה אישית יותר.
אזור פיתוח פרוקסימלי (ZPD)
בתיאוריה זו של ויגוצקי נאמר לנו כי על מבוגרים, מורים ותלמידים מתקדמים הנמצאים במרחבים הקרובים לילד (הורים, אחים, מורים), האחריות להיות תמיכה לילד המדובר בזמן הלימוד לעבוד, בנקודה לפני שהוא יכול ללמוד בעצמו ולהמשיך במשימות ובמשימות שלו. עזרה זו יכולה לתת לילדים את הדחיפה שהם זקוקים להם לחצות את אזור התפתחות פרוקסימלי, שמובן כאותו פער דמיוני בין מה שילד כבר מסוגל לעשות, לבין מה שהוא לא יכול לבצע בעצמו.
ילדים ב- ZPD עם משימה ספציפית נמצאים בנקודה שבה הם מסוגלים לבצע משימה ספציפית, כלומר, יש להם פוטנציאל לעשות את זה, אבל עדיין לא יכולים לעשות את זה בלי שזה עוזר כי הם עדיין צריכים לשלב איזה מפתח מחשבה הנחוצה למשימה זו.
עם זאת, עם הכיוון הנכון הם מסוגלים לבצע את המשימה בצורה נכונה, מכיוון שהאנשים שהם קרובים אליהם מנחים אותם בהכנתם. באופן זה, ככל שמכסים אחריות, שיתוף פעולה, הדרכה וערנות, הילד מתקדם בצורה מספקת ויכול לאחד ידע ולמידה חדשים.
תורת הפיגומים
שיטת הפיגום היא היישום שניתן ל- ZPD. זהו התהליך שבו הורה, אפוטרופוס או מורה יכולים לעזור לילד במשימה שהם עדיין לא מסוגלים לעשות בלי לקבל עזרה.
טכניקה מסוג זה ניתנת לעיתים קרובות מאוד בין הורים לילדים כאשר היא באמת דורשת למידה של משהו, אך יחד עם זאת היא זקוקה למדריך שיעזור לה ללמוד אותה.
תיאוריה זו של לב ויגוצקי מספרת לנו גם כי לא הבעיות נפתרות עבור הילד המדובר, אלא ניתנים להם המשאבים והידע לפתור אותם בעצמם. באופן זה, זה תורם להעברת למידה, וידע משוכלל יותר מושג כתוצאה מניסיונו האישי.
כאשר הוחל בטכניקה זו, הדרך בה לימדו ילדים מה הכלים ואופן עבודתם הייתה יעילה יותר בהשלמת המשימות שהוקצו להם מאשר אם הוסבר להם מלכתחילה לבצע את המשימה.
וחוץ מזה הילדים הם קיבלו חניכות גבוהה יותר כי זה לא היה עניין לעשות את מה שהם ראו שהמורה עושה, אלא להשתמש במוחם שלהם ולבצע את המשימה.
פעמים רבות הילד ידרוש את עזרתנו, אך בסופו של דבר הוא יוכל לבצע את המשימה שהוקצה, וברגע שהוא הצליח לבצע את העבודה במספר הזדמנויות, הוא יוכל לבצע משימות קשות יותר בזמן קצר בזכות הלמידה שהושגה.