ראיתי לאחרונה את הסרט ללא הגבלה.
הסרט עוסק בסופר (אדי) שלוקח תרופה ניסיונית המאפשר לך להשתמש במאה אחוזי מוחך על ידי הפיכתך לגרסה המושלמת של עצמך.
עלו לצמרת העולם הפיננסי שתופס את עינו של איל העסקים קרל ואן לון (דה נירו), שרואה בגרסה המשופרת הזו של אדי כלי להרוויח מיליארדים. עם זאת, תופעות הלוואי הן אכזריות ומסכנות את עלייתו המטאורית.
הטענה שאנחנו משתמשים רק ב -20% מהמוח שלנו היא א מִיתוֹס. ואז אני מראה לך את קישור לויקיפדיה איפה הוא מדבר על זה. אם אתה לא מאמין למה שוויקיפדיה אומרת, הנה קישור למגזין סיינטיפיק אמריקן.
הנוירולוג בארי גורדונה תיאר את המיתוס כלא נכון, והוסיף:
"אנו משתמשים כמעט בכל חלקי המוח והוא פעיל לרוב."
מדעי המוח בארי ביירשטיין הקימה שבעה סוגים של ראיות המפריכות את המיתוס של עשרה אחוזים.
אבל זה לא מה שאני רוצה להתמודד איתו. הוקסמתי מהיבטים שונים של הסרט, במיוחד מ הרעיון להצליח להשיג יכולת נפשית גדולה יותר, כוח-על וההשלכות שהדבר יביא.
תרופות להפרעות קשב וריכוז (הפרעת קשב וריכוז) יש את היכולת לעזור למקד את תשומת הלב.
איך הייתה החברה אם כל אדם יכול לשפר את היכולות הנפשיות שלו באמצעות תרופות? לנסח מחדש את דש מהסרט Incredibles, אם כולם מיוחדים, במובן מסוים, אף אחד לא. ברור שאם הייתה קיימת גלולה כזו, המציאות היא שהיא כנראה לא תהיה זמינה לכולנו.
עם זאת, אפשר לעשות תרגילים נפשיים לשיפור היכולת הנפשית (כמו קריאה, השתתפות בשיעורים, פתרון תשבצים). ברור שזה לוקח יותר זמן ומאמץ, ולכן אנשים רבים לא שואפים לשפר את הפוטנציאל שלהם. זו המציאות, הסיפורת האחרת.
אין קיצורי דרך בעניין זה. רק המאמץ והנחישות שלך יעשו את ההבדל.