היא קוריאנית דרום ושמה צ'וי יון-הי. במדינה שלך זה ידוע בשם כוהנת האושר והוא מחברם של יותר מ -20 ספרי עזרה עצמית.
גופתה נמצאה לצד זו של בעלה שהתאבד גם הוא, במה שהופך להתאבדות כפולה. הוא השאיר מכתב ובו הוא טוען שהיה לו מחלת לב וריאות במשך שנתיים וכי הוא סבל מ 700 סוגים שונים של כאב מדי יום ושהם בלתי נסבלים. היא גם מצהירה כי בעלה החליט שלא להשאיר אותה לבד בטיול זה.
זכור כי דרום קוריאה נרשמת שיעור ההתאבדויות הגבוה ביותר אצל נשים.
את החדשות האלה הכרתי בזכות תביני אותי שהוא דף אינטרנט שמאוד ביקר בו המשתמשים מוסיפים חדשות ומצביעים על פי חשיבותם. הם יכולים גם להוסיף הערות לחדשות.
הידיעה הזו משכה הרבה תגובות בשל האירוניה בה:
1) יש האומרים שהחדשות הללו מאשרות שהספרים האלה חסרי תועלת.
2) "אצל הסכין של הנפח."
3) "עצה שאני מוכר שעבורי אין לי".
4) יש כאלה שאומרים שזה לא התאבדות אלא סוג של המתה אל החיה.
5) יש כאלה שמתחים ביקורת על כך שהיא אפשרה לבעלה ללכת בדרכו ולא הצליחה לשכנע אותו להמשיך בחייו.
6) "עשה מה שאני אומר אבל לא מה שאני עושה."
7) "לפחות הוא מת כשהוא עושה את מה שהוא הכי אוהב ... סוף סבל."
השאלה היא: האם התאבדת בגלל דיכאון שנגרם ממחלתך או שזו הייתה החלטה חופשית, מנומקת ושקולה?