אנחנו באמצע הקיץ, זמן של כיף וקריאה. בהזדמנות זו אני ממליץ על ספרו האחרון של סיימון קואן שכותרתו "מחכה לאושר".
הפילוסוף הצעיר סיימון קון מציג בפנינו את ספרו בקדמה יפה זו:
תמיד שאני הולך כמה ימים מהבית, אני משאיר לילדים ציור קטן על דף פנקס רשימות או על הלוח שלהם. בכמה פעימות אני משרטט רכבת או מכונית מחלון שנראה דמות מנופפת ומי אמור להיות אני. זה מחליף את הטקסט הכתוב בו השארתי את אשתי לפני שנולדו לנו ילדים.
בוקר אחד, בדיוק כשעמדתי לצאת מהבית כדי להיות רחוק יותר מהרגיל, נזכרתי בציור. הנחתי את המזוודה שלי מול דלת המטבח ההזזה שמצופה בשכבת צבע גיר ולקחתי גיר מהקופסה על המקרר.
תכננו להיפגש כעבור שבוע בבית חמותי באמסטרדם, שם הם ייסעו בסיטרואן ברלינגו הכחולה שלנו.
התחלתי בצביעת בית חמותי גדולה מדי, אך מכיוון שמיהרתי בחרתי לצייר מהר יותר במקום להרים את המחק ולהתחיל מחדש. בכמה פעימות שרטטתי את הבתים הסמוכים, וציירתי את עצמי נשען מהחלון בקומה השנייה, מחייך ומברך ברלינגו די ראשוני.
פחדתי שבגלל חוסר העומק בשרטוט הם לא יתפסו את מה שהוא מייצג, אז לקחתי את כל הגיר מהמקרר והתחלתי לצבוע את המכונית בכחול ואת הבית כתום בהיר. עם גיר צהוב ציירתי ירח בצורת ציפורן ועדיין הספקתי להוסיף מדרכה עם ארבע אמסטרדמג'יות, אותם בולרים חומים האופייניים לעיר, לפני שברחתי. כמובן שאותן ברכות נמשכות מיועדות לנשארים בבית, בדיוק כמו שהמילים "נתראה בקרוב" צריכות לתפוס את מקומי עד שיראו אותי שוב. עם זאת, רישומי הפרידה הם גם טקס שבעזרתו אני מנסה להדחיק את הנוסטלגיה שלי.
הציור על הדלת עדיין שם ומאז רשמנו את הפריטים ברשימת הקניות לעיל, במרחב שנותר חופשי ליד הירח.
לילה אחד, כשחיפשתי מקום להוסיף "חומר ניקוי" לרשימה, מבטי נפל על הציור ונזכרתי בשנה שקדמה לשרטטתי את התמונה.
פתאום עלה בדעתי מדוע רצונות העבר תמיד נראים מיושנים כל כך, לא בגלל שכבר אין לנו אותם, אלא מכיוון שאין דימוי, שום ייצוג שמסוגל להקיף את כל הרצון. התקלה איננה חוסר השלמות של הייצוג, אלא האופי הבלתי נדלה של כל הרצון. למרות שייצוגי הרצונות שלנו אינם מושלמים, כל משאלה דורשת תמונה, בשביל זה אנחנו מחכים.
ציור הגיר, שייצג את הרצון הבנאלי למדי להיות משפחה מאוחדת, שימר את הזיכרון של מה שאנחנו דומים. בזכות זה זה איפשר לי להציץ לתחושות שלי באותה תקופה, וראיתי שהמשאלות שלי לא מומשו. לא בגלל שלא נפגשנו שוב אחרי שבוע ארוך בבית חמותי באמסטרדם. להפך, הכל התנהל לפי התוכנית. אך מכיוון שהתחושה שמפגש בנו איחוד לעולם אינה יכולה להיות בקנה אחד עם מה שציפינו ממנו.
ספר זה עוסק באופיו של אותו רצון. מהתמונות שמחליפות את מה שאנחנו רוצים, אבל לא יכולות לאמץ.
אתה יכול לקנות את זה כאן http://www.planetadelibros.com/esperando-la-felicidad-libro-93038.html או לחכות לתחרות שאפרסם בקרוב בה החבר'ה מפלנטה ליברוס יתנו עותק לזוכה.