סיפורם של מרי והתינוק שלה

נרטיב המבוסס על סיפור אמיתי:

הלכתי לבלות את היום במדריד. הלכתי כמה שעות עד שעצרתי לארוחת צהריים ולקפה. מחלון הקפיטריה ראיתי נערה מתבגרת צעירה רועדת מהקור, היא התיישבה במרפסת עם צרור קטן בזרועותיה. הוא הושיט את ידו בתקווה שמישהו יפקיד כמה מטבעות בכף ידו הקפואה. אנשים חלפו על פניה והתעלמו ממנה.

סיימתי את האוכל ויצאתי, הסתכלתי על הארנק וחשבתי שאתן לה 5 יורו כדי שאוכל לקנות אוכל. התקרבתי ושמתי לב שהיא בוכה, היא הייתה בת 14 או 15. הצרור בזרועותיה היה תינוק עטוף בשמיכה דקה. הרגשתי שנחבטתי בחזה. הוא הרים את מבטו ושקע את עיניו העצובות על עיני. שאלתי אותו אם הוא רוצה משהו לאכול. בדיוק כשעזבנו גבר הופיע עם קופסת אוכל לתינוקות.

הזמנתי אותו לאכול. היא הייתה אסירת תודה רבה, קיבלה את ההמבורגר ואכלה אותו במהירות. ואז אכל עוגה וגלידה. היא פתחה את נשמתה ודיברנו. היא הייתה בת 15 בהריונה, הוריה כעסו והיא נלחמה איתם לפני שברחה. הוא היה מחוץ לבית כמעט שנה שלמה.

שאלתי אותו אם הוא רוצה לחזור הביתה והוא שתק. ניסיתי לשכנע אותה לחזור הביתה אבל היא פחדה. לדבריו, הוריו יפנו לו עורף. התעקשתי קצת יותר עד שהוא הודה שהוא גנב מאביו 1.000 יורו לפני שהוא ברח. מתברר ש -1.000 יורו לא נמשך זמן רב אם צריך לשרוד ברחובות ויותר עבור ילדה בת 15. מצבו היה קשה מאוד. היא רצתה לחזור אך פחדה שהוריה ידחו אותה לאחר מה שעשתה.

אנחנו מדברים קצת יותר. רציתי שהיא תשתמש בטלפון שלי כדי להתקשר הביתה אבל היא לא רצתה. אמרתי לה שאם היא רוצה, היא יכולה להתקשר אליי כדי לראות אם הוריה רוצים לדבר איתה. היא היססה והתחילה לתרץ עד שלבסוף שכנעתי אותה. הוא חייג את המספר ואני הרמתי טלפון, אמא שלו הרימה אותו ואמרה "שלום." הצגתי את עצמי במבוכה ואמרתי לה שבתה תרצה לדבר איתה. שתיקה נפלה ושמעתי אם בוכה. נתתי את הטלפון לילדה והיא הקשיבה בשקט כשאמה בכתה. לבסוף הוא אמר "שלום." היא גם התחילה לבכות. הם דיברו. לבסוף הוא החזיר לי את הטלפון.

לקחתי אותה לתחנת האוטובוס וקניתי לה כרטיס אוטובוס הביתה. נתתי לו 100 יורו עבור הוצאות נלוות ושקית חיתולים, מגבונים וחטיפים לדרך.

כשעליתי לאוטובוס היא פשוט בכתה מודה שוב ושוב. נתתי לה נשיקה על המצח וחיבוק, נישקתי את התינוקת שלה והיא עלתה לאוטובוס.

בכל חג מולד אני מקבל כרטיס חג מולד המאחל לי את הטוב ביותר לשנה הקרובה. כיום היא בת 21 והולכת לקולג '.

קוראים לה מריה והתינוק שלה מיגל.

מעולם לא דיברתי עם אף אחד על זה. אני מרגיש טוב בידיעה שעשיתי משהו טוב בעולם הזה. אולי זה יכול לפצות על הדברים שעשיתי לא נכון בחיים האלה.