צמיחה רוחנית באמצעות סבל

ויקטור פרנקל סבל בחייו סבל רב. הוא היה מייסד "הלוגותרפיה", חיפוש אחר משמעות ו מטרת החיים שהוא ייחודי וספציפי לכל אדם, במיוחד בעיצומם של קשיים.

ויקטור פרנקל, רופא ופסיכולוג וינאי רחום, היה נתפס על ידי הנאצים בשנת 1942 על היותו יהודי. נשוי לאישה צעירה ויפה, היה לו קריירה, נכסים והכנסה. הוא היה צריך לוותר על הכל. זהו סוג האובדן הטראומטי שיכול להפוך אנשים לאנשי-על.

לאחר מעצרו העלו אותו על רכבת עמוסה יחד עם 1500 איש. מסע שנמשך מספר ימים ולילות. יעדם היה מחנה ריכוז עצום, עם מגדלי שמירה ומוקף תיל. זה היה אושוויץ

האסירים החדשים נאלצו להשאיר את כל המזוודות שלהם ברכבת. פרנקל, שנרתע מלוותר על הכל, שמר על כתב יד יקר ערך של ספרו החדש בנושא לוגותרפיה. הוא נשלח הצידה כדי להצטרף לקבוצת אסירים בריאים. 90 האחוזים הנותרים נשלחו למקום אחר, ישר למוות.

הקבוצה של פרנקל נאלצה לרוץ על פני השדה לתחנת ניקיון שם הצטוו להסיר את שעוניהם ותכשיטיהם. כדי לשמור על חייו ויתר פרנקל לבסוף על הטקסט היקר שלו. תאי גזים, משרפות והוצאות להורג היו המציאות החדשה שלו.

פרנקל מתאר בספרו "חיפוש האדם למשמעות" איך החיילים הורו להם להוריד את כל הבגדים. כל שיער גופם היה מגולח, כולל הגבות. לאחר מקלחת קצרה קעקעו את המספרים על זרועותיהם, כך שאפילו איבדו את שמם. פרנקל הצליח לשמור על משקפיו ועל זוג נעליים, אך כל השאר הושמד.

כל הפעילויות המשפחתיות והמטרות בחיים הוטו באכזריות. מעט נותר מאישיות, מכבוד. אני מקווה שדבר כזה לא קורה שוב.

ויקטור פרנקל

עם זאת, כיום יש אנשים שנפגשים נסיבות דומות, אם כי לא בהכרח תחת משטרי דיכוי.

דמיין, למשל, לחיות בשלום במקום ופתאום פוקד אותנו רעב, רעידת אדמה, צונאמי, הוריקן, שיטפון או אסון טבע אחר.

או תאר לעצמך שאומרים לך שיש לך מחלה מסכנת חיים, נכה ומעוותת, כגון מחלת הסרטן. תצטרך ללכת לבית החולים לניתוחים, הקרנות או כימותרפיה. הם היו נותנים לך שמלת בית חולים, שמים צמיד פלסטיק על פרק כף היד שלך עם שמך ומספר התיק הרפואי שלך.

אתה עלול לאבד את כל שיערך כתוצאה מהטיפול, כולל הגבות. הייתם חווים כאב, בחילות ותחושות גופניות לא נעימות אחרות.

למרות עד כמה מצבים אלה נוראיים, אלה התנאים שמביאים חוויות טרנספורמציות או צמיחה רוחנית אצל אנשים מסוימים. למה?

ללא כל מה שאנחנו אוהבים אנו יוצרים קשר עם האני האמיתי שלנו, יכולנו לומר, עם הנשמה שלנו. נשארנו עם משהו אמיתי וטהור. אנו נשארים ברגע הנוכחי, עם התודעה: עם תחושה פיזית, עם תחושה רגשית, עם כוחות המחשבה, הדמיון והיצירתיות. סוג זה של מודעות רוחנית יכול להפוך למקור של רוגע, אומץ, השראה ותקווה.

פרנקל אומר שבאופן מפתיע כמה גברים במקלחת הם התלוצצו וצחקו. הרוח האנושית מופשטת לחלוטין מכל דבר, עדיין יכולה לזרוח בעוצמה ובסיבולת מדהימים. צחוק הוא תמיד הקלה חשובה וקשר בין האומללים.

וגם באותו לילה ראשון במחנה, פרנקל קיבל החלטה נחרצת ומכוונת שלא להתאבד. הוא בחר בחיים. בתגובה לשאלה המרכזית והמרכזית שהעלה המלט של שייקספיר, פרנקל החליט "להיות".

מאוחר יותר, כאשר כל תקוות המפגש נמוגה, היה לפרנקל חזון של אשתו (שכפי שחששה, היא כבר מתה). או אז היה לו האמונה כי לכולם, אהבה היא המטרה האחרונה והגבוהה ביותר אליה אנו יכולים לשאוף.

האהבה ההדדית בין בני הזוג התרחבה עבורו לאהבה אוניברסאלית לאנושות וליצירה. מהניסיון האישי הזה הוא אמר:

"הבנתי איך אדם שאין לו שום דבר בעולם עדיין יכול לדעת אושר." (חיפוש האדם למשמעות)

פרנקל שרד את המלחמה וחי 50 שנים פוריות יותר, מת בגיל 92 בספטמבר 1997.