למד הכל על תיאוריות הלמידה השונות

בן האדם אימץ דרכים שונות להבנת העולם, אחת מהן היא להיות מסוגל לייחס שם מדויק לכל תופעה או סיטואציה שהוא חווה, זה המצב בשיטות הלמידה השונות שכל פרט נוקט כמיטב התואם להבין אלמנטים אחרים של היקום.

לדוגמא, לחוות שינויים או להסתגל לסביבות חדשות היא דרך למידה עבור בני אדם. לכן פותחו לאורך ההיסטוריה תיאוריות למידה שונות כך לכל ישות יש את החופש ללמוד על פי שיטות ההסבר שהוא מבין. במאמר למטה תוכלו ללמוד מעט יותר על תיאוריות שונות אלו ומקורן.

תהליכי למידה

לפני שנעמיק בהסברים המדעיים הארוכים אודות המושגים העיקריים והפרספקטיבות השונות בנושא, יש צורך להיפגש שוב על מושג הלמידה שיש לכל אחד מאיתנו.

מאז תחילת הקיום, כולנו מותנים בדרכי למידה שנותרו במנהגי המשפחה, אולם מבחינה פסיכולוגית, לא לכל הילדים יש את אותן ההזדמנויות ללמוד ולצמוח בגבולות הנחשבים לבריאים. זה בגלל ש לכל ילד יכולת הבחנה שונה מכל השארלכן, חשוב מאוד להתבונן בהתנהגותו של אותו כדי לזהות איזו או מי היא שיטת הלמידה על פי יכולתה להתפתח בתוך סביבה מסוימת.

אז למדע ולפסיכולוגיה יכול להיות משקל רב בחינוך הילדים, בהתחשב בכך שילד נוטה יותר ללמוד מאפס מאשר מבוגר להסתגל במהירות לפרמטרים חדשים. בחברה של עולם ראשון סביר יותר שא חינוך המבוסס על עקרונות בסיסיים של פסיכולוגיה עֲבוֹדָה.

באותו סדר רעיונות, תיאוריות אלו שנסביר בהמשך, מבוססות על צעדים פשוטים המהווים תהליך ארוך של השגת ידע עם מטרה שימושית לחיי ההוויה של עצמו.

בקיצור, תיאוריות אלה עוזרות לאדם להבין, לחזות ולשלב התנהגויות אנושיות שונות, על מנת לקבוע אסטרטגיות המסייעות להבחין כיצד האדם רוכש ידע. המחקר העיקרי של תיאוריות אלה מתמקד ברכישת מיומנויות או יכולות לרכוש בהמשך מושגים משלהם.  

מהן תיאוריות למידה?

כל למידה מרמזת על שינוי בהתנהגות או בדרך ההוויה, ואותן השלכות הופכות להיות הגורם לאותה למידה, כלומר cada בן אדם מסוגל לרכוש ידע חדש ללא קשר לגיל שעושה משהו אחרת, בתורו, אפקט זה הפוך ויוצר דפוסי התנהגות חדשים המבוססים על הרגלי התפתחות חדשים.

לכל אחת מתיאוריות הלמידה יש ​​בסיס פסיכולוגי-פילוסופי שמצליח לשנות ולהתאים לתחום הפדגוגיה כדי ליישם אותן בכיתות; לכן, הם שיטה לחקר האדם מכל תחומיו.

זה הופך להיות משימה מורכבת להגדיר בוודאות את המילים תיאוריה ולמידה; מאז נצפה מנקודת מבט פילוסופית, מנקודת מבט פסיכולוגית ומנקודת מבט פדגוגית, יכול להיות שיש פרשנות שונה או יחסית. עם זאת, לכל אחד מהענפים הלומדים תיאוריות אלו יש מטרה אחת משותפת: להעריך את ההתנהגויות השונות ואסטרטגיות הלמידה שהאדם יכול לרכוש, ללא קשר לגילם, מוצאם האתני או המעמד החברתי.

באילו נקודות מבט ניתן לצפות בתאוריות אלה?

כמו כל התיאוריה, כל הידע המרכיב אותה נחשף בשאלה מתחת לעדשת חקירה שבודק את התופעות השונות שקורות לה.

תיאוריה היא מסקנה סופית הנגזרת מתהליך ארוך של ניסוי וטעייה ביסודות מחקר, ולכן תיאוריות הלמידה הנלמדות כיום אינן אותן מסקנות שנלקחו לפני שנים. חלקם, מהעיקריים שבהם, הם שימשו בסיס למחקר ופיתוח של תאוריות מאוחרות יותר.

עם זאת, לתיאוריות אלה שאנו מכירים כיום יש ארבע נקודות מבט באופן כללי: התמקדות בהתנהגות נצפית, למידה כהנחת יסוד לתהליך נפשי גרידא, רגשות כגורם הקובע ללמידה, ולבסוף, למידה חברתית.

הוּמָנִיוּת

האיזם הנפלא הזה מתעורר בשנות ה -60 כדי לחקור את האדם בצורה שונה מפסיכולוגיה, כאשר ערכים אתיים ומוסריים הם אלה שבונים התנהגויות מסוימות של הוויה. למרות שאפשר לייחס את המונח גם להומניזם ברנסנס, רק במאה הקודמת הוא קיבל משמעות "אזרחית" הרבה יותר.

תנועה אינטלקטואלית זו פורצת עם תפיסות קודמות של פסיכולוגיה בהן  התיאוריה של התניה אופרנטית סותרת כאשר מציינים זאת כל תוצאה בונה התנהגות אנושית. מצידו, ההומניזם מבקש לחקור את האנושות כולה, כאשר תחומי העניין שלו, מושאי המוטיבציה והערכים שלו הם השלם המתאר אותו או תנאיו.

היא גם מבקשת ליצור בני אדם המספקים עצמם באוויר של אוטונומיה של מחשבה והחלטה.

אחד המארגנים המייצגים ביותר של התנועה הוא אברהם מאסלו, שמסביר שעל בני האדם לספק או לספק את צרכיהם העיקריים כדי להשיג איזון כללי. הפירמידה של מאסלו מסדר את הצרכים הבסיסיים של האדם בסדר היררכי על פי החשיבות שיש לכל אחד בעצם התפתחות ההוויה.

אז התלמיד שיש לו איזון מסוים בסולם הצרכים האישיים שלו יכול להפוך את שיטות הלמידה ליעילות הרבה יותר בחיי היומיום שלו.

כאשר היא מסוגלת לענות על כל אחד מהצרכים המפורטים בפירמידה האמורה, היא יכולה לעשות זאת להמשיך אל לבנות הערכה עצמית חזקה, יחסים חברתיים בריאים ויכולת אוטונומית למוטיבציה עצמית.

כעת אתה יכול לקבוע סדרי עדיפויות משלך ולהחליט אם ברצונך להישען לעבר למידה חווייתית או למידת צופים; הראשונה הייתה שיטת הלמידה ה"תקפה "על פי רוב האוכלוסייה, אולם השיטה השנייה יכולה להצליח באותה מידה אם האדם עומד בהנחות יסוד אלה.

אדם המיומן מסיבות ההומניזם, חי בחירויות הישות שלו, מכיוון שהוא עונה על צרכיו הבסיסיים ומסוגל אוטונומיה מסוגל להתנסות בתיאוריות שונות של למידה על סמך מה שהכי מתאים לו  

התנהגותיות

אחד מתהליכי הלמידה הרציונליים ביותר הוא ביהביוריזם, שנוצר על ידי ג'ון ב 'ווטסון טוען שהתלמיד הוא פסיבי לחלוטין וניתן להעריך אותו רק באמצעות תהליך התבוננות. אתה תגיב לגירויים סביבך בצורה חיובית או שלילית.

לאחר מכן, לתגובות אלו תהיה השלכה של הגירויים, בין אם הם שליליים או חיוביים, לעונש; אותו הדבר כמו זה יקבע אם ההתנהגות החיובית או השלילית תחזור על עצמה בעתיד.

כמו כן, לביהביוריזם יש מגבלות רבות כתורת למידה, מכיוון שהוא נוטה לחקור את האובייקט המדובר רק על סמך התנהגותו ולא על תהליכי חשיבה; מחקר חיצוני גרידא.

אם להתנהגות המתבצעת יש מענה נעים לתלמיד, סביר מאוד להניח שהיא תחזור על עצמה בעתיד, אם לא, היא לעולם לא תחזור שוב.

מאוחר יותר, עשה פבלוב מספר ניסויים באמצעות כלבים ויונים, כאשר צליל הפעמון יתנה התנהגות לאחר הגירוי. לאחר שקשר את גירוי המזון עם צליל הפעמון, הצליח פבלוב לגרום לכלבים לרוק רק על ידי צלצול הפעמון. אז הוא הצליח להראות שההשלכות של פעולות תואמות התנהגויות.

קוגניטיביזם

במקביל להתנהגותיות, הקוגניטיביזם נותן לתהליכים נפשיים שונים שהמחקרים המוגבלים על ביהביוריזם אינם עושים. עַכשָׁיו המוח הוא חלק ממחקר מורכב יותר והרבה יותר בקנה אחד עם האדם והיכולת הנפשית שלו.

עבור קוגניטיביזם, יש חשיבות ראשונית ללמוד את יכולת הניתוח, פתרון הבעיות ואת התהליכים הנפשיים השונים כדי להגיע לאופן הלמידה.

ברור שהקוגניטיביזם התגלה כמקביל לביהביוריזם, כאשר הנחת היסוד העיקרית מגדירה כי האדם מסוגל להבחין בכוחות עצמו תחת גירויי הנפש את ההתנהגויות השונות שהוא נוקט. לטענתו, לא בגלל העובדה שיש גירוי חיצוני, בהכרח חייב להיות למידה או דפוס שבו בני האדם פשוט לא יכול לתפקד או להגיב כמו חיות.

שינוי התנהגות נצפה בבירור אך כתגובה לאינדיקציות שהמוח נותן לאדם, לא כתוצאה מגירוי חיצוני.

אחת התיאוריות היחסיות של למידה, קובעת שאנשים מסוגלים ללמוד מהר יותר עם גירויים ומילים חזותייםבמילים אחרות, אדם מסוגל לשמור על מידע הרבה יותר מהר אם משויכים אליו שני אלמנטים מקטגוריות אלה. תיאוריית למידה מולטימדיה זו היא זו שהעלה מאייר, עליה מגנים כיום פדגוגים ופסיכולוגים כאלטרנטיבה לימודית טובה במיוחד, במיוחד עבור הגילאים הצעירים.

למידה חברתית

תיאוריה זו, מתעוררת, גם בניגוד לאישורי התנהגות שלא על פי מה שנחשב באמת "נבון", כלומר; מה אנשים אינם מסוגלים ללמוד רק על פי התנהגות נרכשת כתוצאה ממעשיהם.

עבור פסיכולוג קנדי ​​בשם אלברט בנדורה, לא כל הגירויים וההשלכות הישירים יכולים לתאר את סוגי הלמידה השונים. הוא קובע כי זה יהיה הרבה יותר מורכב שבני אדם יסתמכו רק על החוויות שנרכשו על ידי עצמנו כדי להשיג למידה משמעותית, שכן באמצעות התבוננות של צדדים שלישיים ניתן להשיג למידה.

על ידי חידוש החשיבות של התבגרות בסביבה בריאה, ילדים מסוגלים חזרה על התנהגויות רק על ידי התבוננות בהן אצל אחרים, הרבה יותר אם הם מבוגרים שמככבים בסצינות שאחר כך ניתן לחזור עליהן.

אחד ממחקריו כלל הקלטה של ​​מבוגר שפגע בבובה והצגת הסרטון למספר ילדים, בשלב מסוים לא מיד הילד הצליח לחזור על ההתנהגות. הוא יעשה זאת בעצמו כשיהיה לו האפשרות לעשות זאת.

או אז הוא מסיק שאנשים מסוגלים ללמוד על סמך מה שכבר ראו אצל אחרים במקום להסתמך על ההתנהגויות שלהם.